שלום קוראים לי אודט אילוז ונולדתי ב- 1.4.1934 ברבאט שבמרוקו. להורי קראו חנה ואברהם 
אטיאס. אינני יודעת מה פרוש שמי מכיוון שזהו שם בצרפתית אך אני יודעת ששמות הוריי הם מהתנ"ך, (אברהם- אחד משלושת האבות, חנה- אמו של שמואל הנביא). אבי נפטר כשהייתי בגיל שנה עקב מחלה קשה ולכן אינני זוכרת אותו לצערי.
גרתי בשכונה הנקראת שייך דאוד שכונה יהודית ברבאט, בתוך שכונה זאת בייתי שכן על השוק של אותה שכונה. שכניי היו יהודים אך היו כמה ערבים ואני זוכרת שהיו בינינו קשרי חברות. בתוך בייתי גרו משפחתי, דודים שלי ובני דודים שלי. בתקופה זאת לא חגגו בת מצווה אלה רק בר מצווה וגם את זה רק בבית הכנסת של השכונה. את כל החגים חגגנו בביתי עם כל הדודים והדודות עם כל המצוות והמנהגים, אחד מהמנהגים היה שבליל הסדר כל פעם שמעבירים את הצלחת מעל הראש נותנים מכה לכל אחד על הראש.
כשהייתי בת 6-7 אני לא בדיוק זוכרת, האח היחיד שלי נפטר משחפת קשה בגיל 20. לאחר 4 שנים אימי נפטרה מצער על בנה שמת. כך נשארתי יתומה וגרתי עם דודי. עד היום אני חושבת על אימי וחולמת עליה בלילה והיא הדמות להערצה שלי. את בעלי אליהו אילוז ז"ל הכרתי במפעל תפירה אשר היה בבעלותו בו עבדתי.
לאחר כמה שנים עקב יחס של אנטישמיות שהתחיל ברבאט עלינו לארץ ישראל בשנת- 1956 אז הייתי בת 21 ובעלי בן 35. לארץ עלינו אני בעלי וביתנו הבכורה חנה שנקראת על שם אימי אשר הייתה בת 7 חודשים. את דרכנו עשינו באוניה של הסוכנות היהודית (שאנני יודעת את שמה). הדרך הייתה: מקזבלנקה למרסי וממרסי לנמל חיפה. הפלגה זאת לקחה לנו 10 ימים, ימים אלו היו ימים מאוד קשיים גם בגלל הצפיפות וגם בגלל שהייתה לנו ילדה קטנה למרות שיכולנו לרכוש לעצמנו תא באונייה. אני זוכרת שכל ההפלגה עברה במתח ולחץ ואני זוכרת את התחושות והשאלות שהיו לנו כמו: איך יקבלו אותנו? האם יהיה לנו קשה? איך נראה המקום הזה? האם יעשו לנו משהו? ועוד הרבה מאוד ספקות והשערות אבל ההרגשה שהכי אני זוכרת אותה זאת הייתה הרגשה של התרגשות שסוף סוף אני הולכת להיות במקום שחלמתי עליו כל חיי. את ה4 חודשים הראשונים בארץ גרנו בבקה שבירושלים אצל דוד של בעלי ומכיוון שלבעלי היו מפעלים והוא היה עשיר אז לפני שעלינו ארצה הוא קנה לנו בית יוקרתי ב"דרך חברון" שבירושלים. בהתחלה היה לנו מאוד קשה עם השפה ודיברתי רק צרפתית אך עם הזמן התחלתי ללמוד את השפה העברית. עבודתי הראשונה בישראל הייתה טבחית בבית ספר בירושלים ושל בעלי עבודה בקיוסק. לאחר כמה ימים שעלינו התחילה מלחמת סיני אך לא השתתפנו במלחמה זאת מכיוון שרק עלינו.
-מידע כללי על משפחתי- מוצא משפחתי הוא מרבאט גם אימי וגם אבי נולדו ברבאט שבמרוקו. אינני יודעת מה משמעות השם משפחה אטיאס. משפחתנו הייתה משפחה בת הרבה נפשות.יש מתכון אחד שלמדתי להכין מאימי והוא קוסקוס ועד היום אני מכינה אותו לילדי ונכדי והם מאוד אוהבים מאכל זה ולימדתי אותם להכין מאכל זה. יש חפץ שעובר במשפחתנו והוא הגדה של פסח. ההגדה עברה 3 דורות מאבי אל בעלי אל ילדי, מ-1899 עד היום ההגדה נמצאת אצל ילדי. ההגדה נשמרת אצלנו בתוך מגירה מיוחדת ואנו קוראים בה כל ליל סדר. תחבבי בילדות היה לרקוד, במיוחד ואלס, וכל מסיבה או אירוע משפחתי הייתי רוקדת ותמיד אמרו לי שרקדתי הכי יפה.
אטיאס. אינני יודעת מה פרוש שמי מכיוון שזהו שם בצרפתית אך אני יודעת ששמות הוריי הם מהתנ"ך, (אברהם- אחד משלושת האבות, חנה- אמו של שמואל הנביא). אבי נפטר כשהייתי בגיל שנה עקב מחלה קשה ולכן אינני זוכרת אותו לצערי.גרתי בשכונה הנקראת שייך דאוד שכונה יהודית ברבאט, בתוך שכונה זאת בייתי שכן על השוק של אותה שכונה. שכניי היו יהודים אך היו כמה ערבים ואני זוכרת שהיו בינינו קשרי חברות. בתוך בייתי גרו משפחתי, דודים שלי ובני דודים שלי. בתקופה זאת לא חגגו בת מצווה אלה רק בר מצווה וגם את זה רק בבית הכנסת של השכונה. את כל החגים חגגנו בביתי עם כל הדודים והדודות עם כל המצוות והמנהגים, אחד מהמנהגים היה שבליל הסדר כל פעם שמעבירים את הצלחת מעל הראש נותנים מכה לכל אחד על הראש.
כשהייתי בת 6-7 אני לא בדיוק זוכרת, האח היחיד שלי נפטר משחפת קשה בגיל 20. לאחר 4 שנים אימי נפטרה מצער על בנה שמת. כך נשארתי יתומה וגרתי עם דודי. עד היום אני חושבת על אימי וחולמת עליה בלילה והיא הדמות להערצה שלי. את בעלי אליהו אילוז ז"ל הכרתי במפעל תפירה אשר היה בבעלותו בו עבדתי.
לאחר כמה שנים עקב יחס של אנטישמיות שהתחיל ברבאט עלינו לארץ ישראל בשנת- 1956 אז הייתי בת 21 ובעלי בן 35. לארץ עלינו אני בעלי וביתנו הבכורה חנה שנקראת על שם אימי אשר הייתה בת 7 חודשים. את דרכנו עשינו באוניה של הסוכנות היהודית (שאנני יודעת את שמה). הדרך הייתה: מקזבלנקה למרסי וממרסי לנמל חיפה. הפלגה זאת לקחה לנו 10 ימים, ימים אלו היו ימים מאוד קשיים גם בגלל הצפיפות וגם בגלל שהייתה לנו ילדה קטנה למרות שיכולנו לרכוש לעצמנו תא באונייה. אני זוכרת שכל ההפלגה עברה במתח ולחץ ואני זוכרת את התחושות והשאלות שהיו לנו כמו: איך יקבלו אותנו? האם יהיה לנו קשה? איך נראה המקום הזה? האם יעשו לנו משהו? ועוד הרבה מאוד ספקות והשערות אבל ההרגשה שהכי אני זוכרת אותה זאת הייתה הרגשה של התרגשות שסוף סוף אני הולכת להיות במקום שחלמתי עליו כל חיי. את ה4 חודשים הראשונים בארץ גרנו בבקה שבירושלים אצל דוד של בעלי ומכיוון שלבעלי היו מפעלים והוא היה עשיר אז לפני שעלינו ארצה הוא קנה לנו בית יוקרתי ב"דרך חברון" שבירושלים. בהתחלה היה לנו מאוד קשה עם השפה ודיברתי רק צרפתית אך עם הזמן התחלתי ללמוד את השפה העברית. עבודתי הראשונה בישראל הייתה טבחית בבית ספר בירושלים ושל בעלי עבודה בקיוסק. לאחר כמה ימים שעלינו התחילה מלחמת סיני אך לא השתתפנו במלחמה זאת מכיוון שרק עלינו.-מידע כללי על משפחתי- מוצא משפחתי הוא מרבאט גם אימי וגם אבי נולדו ברבאט שבמרוקו. אינני יודעת מה משמעות השם משפחה אטיאס. משפחתנו הייתה משפחה בת הרבה נפשות.יש מתכון אחד שלמדתי להכין מאימי והוא קוסקוס ועד היום אני מכינה אותו לילדי ונכדי והם מאוד אוהבים מאכל זה ולימדתי אותם להכין מאכל זה. יש חפץ שעובר במשפחתנו והוא הגדה של פסח. ההגדה עברה 3 דורות מאבי אל בעלי אל ילדי, מ-1899 עד היום ההגדה נמצאת אצל ילדי. ההגדה נשמרת אצלנו בתוך מגירה מיוחדת ואנו קוראים בה כל ליל סדר. תחבבי בילדות היה לרקוד, במיוחד ואלס, וכל מסיבה או אירוע משפחתי הייתי רוקדת ותמיד אמרו לי שרקדתי הכי יפה.
